1פירש״י ז״ל ע״ש שהלהב וכו׳ ועוד דרשו וכו׳ משום דעל פי הפשט ק׳ דהא כבר השמיענו זה בקרא אחרינא דכתיב בלשון עלייה כדלקמן. ולכך הוצרך להביא הדרשה דאה״נ דלהא לא אצטריך אלא בא ללמד שמעלה היתה וכולי אלא דאי להך דרשה לחוד א״כ הול״ל בעלותך ולא בהעלותך שהוא מההפעיל. לכך הוצרך לומר ג״כ ע״ש שהלהב עול׳ וכו׳. ואם תאמר והיכי קאמר רש״י מעלה היתה דמשמע מעלה אחת והא תנן בתמיד אבן היתה לפני המנורה ובה ג׳ מעלות. מ״מ כבר כתב הר״ב שם דנפק׳ לן מג׳ קראי דכתיבי בהו עלייה והעלה את נרותיה להעלות נר תמיד בהעלותך את הנרות. א״כ כיון דמהך קרא לא אתי אלא מעלה אחת הילכך לא כתב רש״י אלא מכאן למדו שמעלה וכו׳ שמכאן לא למדו אלא אחת. וא״ת והא איכא קרא אחרינא ובהעלות אהרן את הנרות איכא למימר דאה״נ דחד מיבעי ליה לגופיה שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עול׳ וכדכתיב לעיל. והשתא ל״ק היכי דרשי תרתי מחד קרא. וא״צ למ״ש הרא״ם דשקולים הם ויבאו שניהם:2אל מול וכולי יאירו שבעת וכו׳ ה״פ דהקנה האמצעי הק׳ פני המנורה לא הנר האמצעי דהנר אינו חשוב מגוף המנורה כדכתיב ועשית את נרותיה אלא הקנה גופיה. וה״ק אל מול פני המנורה דהיינו הגוף האמצעי יאירו שבע׳ הנרות והדר מפ׳ הנר דגופיה פשיטא דכיון שאינו פונה לשום צד הרי הוא מאיר לעצמו ואהא לא אצטריך רבינו לפ׳ ולא מידי אלא על השאר וקאמר שכולם פונים למול האמצעי נמצא דמול הפנים יאירו ז׳ הנרות חד דגופיה וששה שעל ששת הקנים:
